בדיחות של דוסים



ברכת קטטר

מה מברכים כשמכניסים קטטר? להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.
וכשמוציאים? להחזיר עטרה ליושנה.

מעדיף שימשכו מהפיאות

חסיד ברסלב גידל פיאות ארוכות. שאל אותו ליטווק מדוע הוא מגדל פיאות כל כך ארוכות.
ענה הברסלבר: ר' נחמן הבטיח שימשוך אותנו מהגהנום מהפיאות.
הליטווק: אבל כבר הבטיח אברהם אבינו שמי שיש לו ברית, הוא יוציא אותו מהגיהנום.
הברסלבר: אני מעדיף שימשכו אותי מהפיאות.

עוף לשבת

יהודי קמצן אחד חזר יום אחד לאשתו עם עוף לשבת.
שמחה האישה על העוף וביקשה להכין אותו.
אמר לה הבעל: "אשתי, חבל להכין את העוף השבת, בואי נשמור אותו להמשך השבוע".
כמובן, בהמשך השבוע דחה הבעל את אכילת העוף ואמר לה: "עוף כזה לאכול באמצע שבוע? בואי נשמור אותו לשבת מברכין!".
וכך, התקלקל העוף והבאיש.
אמר האיש: "חבל על עוף כזה, בואי ניתן אותו לאיזה יהודי עני".
וכך, נתנו את העוף ליהודי. העני, נבעך, אכל את העוף ומיד קיבל קלקול קיבה. האיש נשלח לבית החולים.
הקמצן ואשתו, ששמעו על האירוע, הלכו לבקרו. כעבור כמה ימים נפטר העני המסכן. הלכו בני הזוג גם ללוויה, ואחר כך גם לניחום אבלים.
אמרה האישה לבעלה: "תראה לאן הביאה אותנו קמצנותך!".
ענה הקמצן: "שטויות! תראי כמה מצוות קיימנו בעוף אחד - גם צדקה לעניים, גם ביקור חולים, גם לוויית המת וגם ניחום אבלים...".

הכל בהשגחת הרבנות

אחד הרבנים הראשיים טייל ברחוב, כאשר לפתע הבחין באברך שלו נכנס למסעדה סינית בצד השני של הרחוב. הרב חצה את הרחוב במהירות, ולחרדתו הרבה כשהציץ דרך החלון ראה את האברך מזמין מנה בשר חזיר ולקינוח שרימפס, ואוכל הכל בתאווה רבה.
לבסוף פרץ הרב לתוך המסעדה וקרא לאברך: "איך אתה יכול לאכול את התועבה הזאת?"
האברך המופתע שאל את הרב: "אמור לי כבוד הרב - אתה ראית אותי מזמין את האוכל? ראית שמגישים לי אותו?"
"ודאי," ענה הרב.
"וראית באמת איך שאני אוכל אותו?" המשיך האברך.
"ודאי," ענה הרב, "ראיתי אותך כל הזמן!"
"אם כך מה הבעיה?" אמר האברך בשלווה, "הכל נעשה בהשגחת הרבנות הראשית!" 

בעל ענווה גדול

בחור היה גאוותן גדול.
הביאו לו הצעות שידוכין, ואת כולן הוא שלל על הסף. "אני גם יפה, גם צדיק, גם חכם, לא אתחתן עם זאת" - אמר על כל הצעה.
הראש ישיבה ניסה לרכך אצלו את מידת הגאווה. שלח אותו לקורס מוסר חצי שנה שיעקור ממנו את מידת הגאווה.
אחרי הקורס הציע לו בחורת יראת שמיים, כלילת המעלות.
לאחר הדייט שאל אותו ראש הישיבה איך היה.
השיב הבחור: "עכשיו כשאני גם יפה, גם צדיק, גם חכם וגם בעל ענווה - זה מה שאתה מציע לי?!"

שדכן בהגזמה

שדכן אחד מעביר קורס לשדכן מתלמד. "השיטה פשוטה", הוא מסביר, "כל מה שאני אספר להורים של החתן המיוחד, אתה תגזים...".
המפגש מתחיל והשדכן מתחיל לתאר: "אבא שלה עשיר, ממש עשיר".
אומר המתלמד: "מה זה עשיר, כשהפריץ של העיירה צריך הלוואה, הוא בא אליו".
אומר השדכן: "היא כל כך חכמה..."
המתלמד מוסיף: "מה זה חכמה, 'כה עשו חכמינו' נכתב עליה".
אומר השדכן: "משפחה טובה, ממש מיוחסים..."
המתלמד: "יש להם שושלת יוחסין עד אברהם אבינו... מאבא לבן..."
אומר השדכן: "יש בעיה קטנה, יש לה שומה קטנה ליד האף..."
מוסיף המתלמד: "זאת שומה זאת?! הר תבור קטן לידה!".

לא מפריע לי

השדכן: "תראה, הכלה קצת פוזלת, אבל קצת..."
המשודך: "זה לא מפריע לי..."
השדכן תופס אומץ: "היא גם נמוכה, ואין להם כסף..."
המשודך: "לא נורא, לא מפריע..."
השדכן מתלהב: "היא גם צולעת, ברגל אחת..."
המשודך: "דווקא לא מפריע לי..."
בשלב זה ההורים של המשודך מתערבים ושואלים אותו בשקט: "מה, לא מפריע לך כלום?".
"למה שיפריע לי", שואל המשודך, "שיפריע למי שיתחתן איתה בסוף..."

הראשונה שלי

בחור ובחורה יוצאים לדייט.
הבחור שואל את הבחורה: "האם אני יכול לקרוא לך חוה?"
בחורה: " אממ... בסדר. אבל זה לא השם שלי, למה אתה קורא לי כך?"
בחור: "כי את הראשונה שלי".
בחורה: "תודה, והאם אני יכולה לקרוא לך מצווה?"
בחור: "בסדר. למה?".
בחורה: " כי אתה ה-613 שלי".

הטשולנשט של השוויגער

בחור אחד שיגר הרבה תוצאות לחלל האוויר במוצאי שבת.
כששאלו אותו על מה ולמה, ענה להם: "הבטחתי לשוויגער שלי שאפרסם את הטשולנט המוצלח שלה".

שני קרשים

שידוכים הם כמו בניית המשכן.
לוקחים 2 קרשים, ומחברים אותם יחד בטבעת...."

וילה וילה וילה

ברסלב אחד הולך להתבודדות. החסיד מסכן, רווק כבר הרבה שנים, הולך לבכות לפני הקב"ה.
צועק החסיד: "הקב"ה תשמע"
וההד עונה: "מה מה מה". החסיד נבהל ומבין שהקב"ה עונה לו.
ממשיך לצעוק: "ה' אני רוצה להתחתן".
וההד עונה: "תן תן תן".
מבין החסיד שהוא צריך להביא משהו כדי להתחתן.
צועק החסיד: "ומה אני צריך להביא לה".
עונה ההד: "וילה וילה וילה".
אם ככה, עזוב אלוקים, אני נשאר רווק.

שב ואל תעשה

האדמו"ר החליף אסלה לפני החג, לאחר שראו זאת החסידים החליפו, כמקובל, גם הם.
חסיד אחד לא הספיק להחליף אסלה. בא לאדמו"ר בבכי ושאל מה יעשה.
ענה האדמו"ר: "שב ואל תעשה עדיף...‎".

אשריך!

ביניש אחד נכנס לתדלק את רכבו בתחנת דלק.
לאחר התדלוק פונה אליו המתדלק ושואל: "אשראי?"
עונה לו הבייניש: "אשריך!"
חוזר ושואל: מזומן?
עונה הבייניש: "מזומן? בטח, מזומן. לחיי עולם הבא."

למדני חוקיך

שני דתל"שים הולכים בדרך. כשהם עוצרים לאכול, מוציא האחד תפוח ומתחיל:
"ברוך אתה ה'...". מיד קוטע אותו חברו ואומר לו: "מה אתה מברך? אתה הרי דתל"ש!".
מיד מתעשת הראשון ואומר: "....למדני חוקיך".

קרבן פסח

אישה מבקשת מבעלה שיעזור לה לנקות לפסח אז הוא אומר לה "מה אני קרבן פסח?"
אז היא עונה לו "מה אני קרבן תמיד?"

מזונות, מזונות

שני דוסים החליטו לחזור בשאלה.
יום אחד אחד הם נפגשים, אחרי שעשו כמעט את כל העברות ודיברו ביניהם איזו עבירה הם עוד לא עשו.
חשבו עד שהחליטו שהדבר היחיד שנשאר להם, זה לאכול צ'יזברגר ביום כיפור.
מגיע יום כיפור שניהם נפגשים ומחליטים ללכת למקדונלד'ס.
מגיעים למקדולנד'ס המלצר שואל אותם מה אתה רוצים להזמין?
עונים לו שניהם צ'יזברגר, שואל אותם המלצר על איזה לחם אתם רוצים את זה?
מיד קופצים שניהם ואומרים "מזונות"!!!!

עושה מעשה זימרי ודורש שכר כפנחס

איזה חזן אחד בבית הכנסת כל הזמן ביקש העלאה בשכר.
שאלו את הרב מה לעשות עם החזן.
ענה הרב: "שלמו לו כמה שהוא מבקש".
וכך, שילמו והרב מאשר, עד שיום אחד החזן ביקש שכר גבוה משל הרב.
באו לפני הרב, שהתעצבן וצעק: "עושה מעשה זימרי ודורש שכר כפנחס?!"

אפטר שבעס

‏דתי וחילוני עלו במעלית. הדתי הריח ריח טוב מהחילוני ושאל אותו: "מה הריח הטוב הזה?".
ענה החילוני: "זה אפטר שייב".
אחרי דקה שחרר הדתי נוד. שואל אותו החילוני: "מה זה הריח המסריח הזה?"
עונה לו הדתי: "אפטר שבעס...".

ראיתי את הסרט

חרדייה יוצאת לדייט עם מזרוחניק.
באמצע הפגישה שואלת הבחורה את הבחור : "קראת את הספר 'מסילת ישרים'?"
עונה לה הבחור: "לא, אבל ראיתי ת'סרט..."

"וזאת התורה"

איך יודעים שעישון טבק מהתורה?
"וזאת התורה" עם הזרת, שתי האצבעות הראשונות תופסות את הטבק.

איפה הדואר?

רב אחד עצר נרקומן ושאל איפה זה הדואר. הנרקומן הסביר לו והתכוון ללכת.
הרב החליט להחזיר לו חסד ואמר: "בני היקר, עזוב אותך מהסמים, בוא ואקח אותך לעולם התורה. אני אראה לך את התענוג האמיתי בדת שייקח אותך לשמיים!"
הנרקומן: "אתה תיקח אותי לשמיים? אתה לא יודע איפה זה הדואר!" 

זו שיחה מקומית

הרב הראשי לישראל והאפיפיור נפגשים ברומא. הרב מבחין במכשיר טלפון מהודר באופן חריג שניצב על שולחן צדדי בלשכת האפיפיור הפרטית. 
"למה נועד מכשיר הטלפון הזה?" הוא שואל את האפיפיור. 
"זהו הקו הישיר שלי לאלוהים!" 
הרב מעט ספקן, והאפיפיור מבחין בכך. האב הקדוש מתעקש שהרב ינסה את המכשיר, ואכן הוא מקשר אותו לאלוהים, איתו מקיים הרב שיחה ארוכה. לאחר שהוא מנתק אומר הרב: "תודה רבה לך. זה דבר גדול! אבל הקשב, אני רוצה לשלם על הוצאות הטלפון שלי." 
האפיפיור כמובן מסרב, אך הרב מתעקש ולבסוף האפיפיור נכנע. הוא בודק את המונה שעל המכשיר ואומר: "בסדר! החיוב היה על סך 78 יורו".
הרב הראשי מושיט לו בשמחה ערימת שטרות. לאחר מספר חדשים, האפיפיור מגיע לירושלים לביקור רשמי. בלשכתו של הרב הראשי הוא מבחין במכשיר טלפון זהה לשלו, ולומד לדעת שגם זה קו ישיר לאלוהים. 
האפיפיור נזכר שיש לו עניין דחוף הדורש ייעוץ אלוהי, ומבקש רשות להשתמש בטלפון של הרב. הרב מסכים בשמחה, מושיט לו את המכשיר, והאפיפיור מנהל את שיחתו. לאחר שהוא מנתק, האפיפיור מציע לשלם עבור החיוב. הפעם הרב הראשי הוא זה שמסרב לקבל תשלום. לאחר שהאפיפיור מתעקש, הרב הראשי מתרצה, מביט במונה שעל המכשיר ואומר: "שקל אחד וחמישים אגורות!" 
האפיפיור נראה מופתע: "איך כל כך זול!?" 
הרב מחייך ואומר, "זו שיחה מקומית."

סיפורי רבי  נפתלי מרופשיץ (1760-1827) 

מספרים על רבי נפתלי שאמר פעם לחסידיו:
לכאורה הדבר תמוה: אלהים לקח מאת איוב את הכל: בניו ובנותיו, הצאן והבקר וכל רכושו, ולמה לא לקח ממנו גם את אשתו? אבל התשובה היא פשוטה: ידע הקב"ה כי עתיד הוא להחזיר לו הכל כפליים, וחס עליו.

כאמור, לא רצה רבי נפתלי לקבל עליו משרה של רבנות או של אדמו"רות, אבל אשתו הציקה לו יום יום והייתה באה בטענה, כי היא מתאימה להיות רבנית בישראל. אבא שלי זכרונו לברכה – הייתה אומרת – אמר, שאלמלי נולדתי זכר, הייתי גדול בישראל, ומצטער היה אבא צער גדול, שנולדתי נקבה ולא זכר.
נאנח רבי נפתלי ואמר לה: - גם אני מצטער על זה.

אבל גם אחרי שהיה לרבם של חסידים לא פסקה מלצערו ולהטרידו בשאלותיה ודרישותיה, והוא, כדרכו, היה עונה לה בבדיחה כשבת צחוק ריחפה על שפתיו.
חסידי רופשיץ, וגם רבים מגדולי האדמו"רים בגליציה היו אומרים כי רבי נפתלי ברוח קודשו יודע מה שעתיד להיות, פעם אחת נטפלה אליו אשתו ואמרה לו:
חסידיך מהללים ומשבחים אותך כי אתה יודע עתידות. הגידה נא באיזה יום אמות?
בערב יום טוב – השיב לה רבי נפתלי
אבל היא לא הסתפקה בתשובה קצרה זו וחזרה ושאלה אותו: - איזה ערב יום טוב?
החזיר לה רבי נפתלי: - בערב יום טוב שלי.
לא נתקררה דעתה ושוב שאלה: - מתי יחול יום טוב שלך?
יום טוב שלי – ענה רבי נפתלי – יחול למחרת יום פטירתך.