ב-1777 נסע משה מנדלסון לסיור בכמה מערי גרמניה. כשהגיע לדרזדן נדרש לשלם בשער העיר את המס המוטל על כניסת יהודים ובקר. כשגילו זאת שלטונות העיר, התנצלו בפניו עמוקות והשיבו לו את הכסף, אך האירוע הותיר את רישומו אצל מנדלסון. בביקורו בקניגסברג נפגש עם עמנואל קאנט. **** זכריה פרנקל - בשנת 1836 עקר לדרזדן שם נתמנה לרב הראשי לסקסוניה, שהייתה מן המדינות אשר העניקו זכויות מזעריות ליהודים. את כתביו הראשונים הקדיש לשיפור מצבם הפוליטי של היהודים ובמיוחד לביטול השבועה המשפילה שהייתה מוטלת עדיין על היהודים. מתוך הכרה בגדלותו הוצעה לו כהונת רב ראשי בברלין. המשא ומתן נמשך מ-1838 עד 1842, לבסוף ויתר על משרת הרבנות בברלין והעדיף להישאר בדרזדן. **** מסופר על ר' יונתן אייבשיץ, שכאשר היה ילד, ביקש ההגמון מאביו של ר' יונתן שישלח את בנו אליו בלי להסביר לו את הדרך. יצא ר' יונתן לדרכו ואחר זמן מה הגיע. שאל ההגמון את ר' יונתן: מהיכן ידעת איך להגיע? ענה ר' יונתן: כאשר הגעתי לפרשת דרכים שאלתי שלושה אנשים מה הדרך הנכונה ואם שנים אמרו כך ואחד אמר כך, הלכתי לפי השנים. אמר ההגמון: ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, הרי תורתכם אומרת 'אחרי רבים להטות' ואילו רוב העולם איננו יהודי. ענה ר' יונתן אייבשיץ בחכמתו: הולכים אחרי הרוב רק כאשר יש ספק; כאשר אין ספק - לא הולכים אחר הרוב! מסיפור זה ניתן ללמוד מסר על גבולותיה של הדמוקרטיה. צורת שלטון דמוקרטית, שבמסגרתה ניתנת זכות הכרעה לרוב חייבת להיות כפופה למוסר ולהלכה. בבסיסה של הדמוקרטיה קיים ערך חשוב של שמיעה לקולו של הכלל. האדם הפרטי הנשמע לדברו של הכלל - אינו לוקח בחשבון רק את עצמו בלבד, מוסרית הוא מתחשב בדעת הכלל. לכן דווקא ככזאת - כמוסרית, צריכה הדמוקרטיה לקבל גבולות מוסריים וערכיים ולא להיות כגולם שמשתלט ורומס את יוצרו. בלשונו של ר' יונתן אייבשיץ: כאשר אין ספק שמדובר בקלקול או בעיוות מוסרי אל לנו ללכת אחר הרוב. כמובן, שיש צורך בזהירות יתירה בהגדרת המציאות. **** בית הכנסת החדש (רפורמי): נבנה על חורבות בית כנסת סמפר, אשר היה יצירתו של האדריכל המפורסם גוטפריד סמפר:  **** הספסל השקוף. נובמבר 38 אסור להיות חלק מהארמון. הספסל הוא חלק מההלקאה העצמית.הטראסה של ברול שמה של הטראסה בא לה משר החצר הסכסוני, הגראף היינריך פוֹן בְּרוּל (von Bruehl), שקיבל באמצע המאה ה-18 את השטח מהנסיך הבוחר במתנה, והפך אותו לגן שעשועים פרטי בסגנון הברוק. ב-1814 הפך הגן לציבורי, והיה לטיילת פופולרית, עם בתי קפה שקנו להם מוניטין בכל העולם. הטראסה, שממנה נשקף נוף מרהיב עין אל נהר אלבה והעיר החדשה שמאחוריו, כונתה בימים ההם "המרפסת של אירופה". סמוך לטיילת שתל הגראף גן מקסים, הקרוי על שמו "בְּרוּלְשֶה גָארְטֶן" (Bruehlsche Garten). ליד הגן בנה ברול מבני פאר, אף הם בסגנון הברוק. אבל במאה ה-19 נהרסו המבנים הללו ובמקומם נבנו בניינים מונומנטליים שהגרסה המשוחזרת שלהם עומדת שם עד ימינו, ובכללם הלָנְדְטָאג (הפרלמנט של סכסוניה), האקדמיה לאמנות והאַלְבֶּרְטִינוּם. מעבר לטראסה, בקצה הצפון-מזרחי של חומת הביצורים לשעבר, מוצאים כיום את אנדרטת מוֹרִיץ מ-1555, האנדרטה העתיקה ביותר הקיימת של דרזדן. מתחת לטראסה שוחזרו חלקים חשובים של מערכת הביצורים הישנה, כגון רחבות תותחים, מרפסות ירי ושער עיר בסגנון הרנסנס, וניתן לבקר בהם. אגב, בקמרונות הביצורים ייצר יוהן פרידריך בּוֹטְגֶר (Boettger) ב-1709 חרסינה (פורצלן) בפעם הראשונה בתולדות אירופה, והפך את אַאוּגוּסט החזק לשליט עשיר. ******* הספר: תולדות צאצאי רבי יהונתן אייבשיץ |
הדרכה בגרמניה > טיול לדרזדן >