צמרות העצים נעו להם כאחוזי תזזית מאימת הרוח העזה, במי נהר הולטאבה נוצרו גלים גבוהים שאיימו להרטיב את גשר קרל שעמד מיותם, רק עוברי אורח בודדים העיזו לחצות את הגשר וזאת כשידיהם לופתות בחוזקה את כובעיהם לבל יהפכו למאכל לדגי הנהר הרעבים ..
אליאס באקופן יהודי בשנות הארבעים לחייו היה מאותם בודדים, הוא חצה את הגשר במהירות תוך כדי שהתכרבל בתוך מעילו העבה. כמו בכל פעם כשעבר תחת פסלו של הצלוב ימ"ש שהתנוסס לראווה במרכז הגשר, חמתו בערה בו, הפעם החליט לנצל את הקור והשקט "יש לי הזדמנות לקיים את הפסוק `שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו` בהידור" חשב לעצמו תוך כדי שטיפס בזריזות על הפסל, הוא נעמד מול פרצופו של ישו וירק בעוצמה, יריקה ועוד יריקה ועוד יריקה. הוא לא שם לב למה שקורה סביבו, לא לכובעו שנעלם עם שריקת הרוח, ולא לשני כמרים עטויי גלימות שחצו בדיוק את הגשר ..
הם לא חיכו שירד, "מה אתה חושב שאתה עושה יהודי מסריח" סינן אחד מהם וטיפס לעברו, הוא תפס אותו בחוזקה בבגדיו הרטובים והוריד אותו ארצה, היהודי הצנום ניסה להתנגד, אך הכמרים היו חזקים ממנו, הם גררו אותו בכח תוך כדי שבעטו בו בכל חלקי גופו עד לתחנת המשטרה הקרובה, שם נעצר, עונה, ונכלא עד למועד משפטו ..
יום המשפט הגיע, המתח בקהילה היהודית הגיע לשיאו . אף אחד בקהילה היהודית לא שכח את משפטו של לוי קורצהנדל מלפני שנתיים, החשש היה גדול, לוי קורצהנדל המסכן נאשם שנתיים לפני, שעזר לאביו של הילד שמעון אבלס לרצוח אותו, הכנסיה הקתולית טענה שאביו של שמעון אבלס, לזרוס, רצח את בנו לאחר שהילד רצה להמיר את דתו לנצרות ולוי, כך הם טענו, עזר לו לבצע זאת. שניהם נכלאו לאחר חקירה קצרה, אולם לזרוס תלה את עצמו בתא כלאו בעזרת רצועות התפילין. לוי שהועמד לבדו למשפט נמצא אשם ונגזר עליו עונש מוות, כמה ימים אחרי הוא הוצא להורג לאחר עינויים קשים. הקהילה היהודית חששה מאוד גם הפעם מעונש דומה .
"לא רק אתה אשם" קולו של השופט רעם בחלל האולם "אלא כל הקהילה היהודית", היהודי הנאשם עמד כפוף ומיוסר, אפשר היה לראות על פניו שעבר עינויים קשים, "ולכן העונש יהיה לא רק על הנאשם" השופט המשיך "אלא על כל הקהילה היהודית, את פסלו המכובד של משיחנו יעטר מהיום הפסוק `קדוש קדוש קדוש ה` צבאות` באותיות עבריות מזהב טהור" , "ואתה" השופט הצביע על הנאשם שישב מזועזע מהרעיון הנורא "אתה תשלם בכספך את כל הזהב שנצטרך בשביל זה" ..
הזעזוע היה גדול, זה היה עונש מרושע שרק שופט משומד יכול היה להעלות בדעתו, אבל כבד ירד על הקהילה היהודית בפראג, עוד באותו היום התאסף קהל רב בהוראת הרב בבית הכנסת המרכזי בעיר, החזן נשא תפילה נרגשת, קשה היה לקהילה לשאת את חילול הקודש . הרב נעמד על הדוכן והתייפח בקול "מחללים את השם וידינו כבולות" זעק "מעמידים היכל בתוך הצלם, כובלים את הקדושה, את שם הוי"ה הקדוש, בתוך טומאה נוראה שכזאת, אוי נא לנו כי חטאנו" יבבות נשמעו מתוך הקהל, אף אחד לא נותר אדיש לחילול השם הגדול הזה . "יבוא יום" קולו של הרב הדהד בחלל הבית כנסת בניסיון לעודד את הקהל השבור "שידינו תהיה על העליונה, ודבר ראשון נבטל מהעולם את חילול השם הגדול הזה" ..