בית הכנסת "עץ החיים"

• נמצא בסמטת קונדילאקי (Kondilaki).
• נבנה במקור ככנסייה, ככל הנראה לאחר גירוש ספרד (סוף המאה ה-15), בתקופת השלטון הוונציאני.
• היא נהרסה בידי שודדי ים טורקיים ולאחר שהטורקים כבשו את האי במאה ה-17 נמסר המתחם לקהילה היהודית, המבנה שוקם והפך בית כנסת.
• על יהודים בחניה ידוע כבר מהמאה הרביעית לספירה.
• בית הכנסת משמר את סגנון בתי הכנסת הרומניוטיים.
• מבנה בית הכנסת נפגע הן מהפצצה של מטוסים גרמנים ב-1941 והן ברעידת אדמה שפקדה את האי ב-1994.
• את רעיון שיקום בית הכנסת יזם אדריכל השימור היהודי ניקולאס סטאברולאקיס, שאף כתב הגדה חדשה לפסח.
• המבנה, המוקף חומה, חוזק ושוקם וחללו המרכזי הפך שוב לאולם התפילה. למבנה נבנה גג חדש ונבנתה בימה חדשה, וארון קודש עם פרוכת משוחזרת.
• הישיבה היא על גבי ספסלים (החדשים ייובאו מאינדונזיה) שניצבים לארון ולבימה שממול.
• דלתות העץ של בית הכנסת שרדו ושוקמו אף הן.
• בצמוד לאולם התפילה שוקם המקווה, הוא מלא במים ומוצגים בו פריטים שונים כמו כפכפי העץ לשימוש הטובלות.
• בית הכנסת אינו מקיים אורח חיים אורתודוקסי. הייתה שם חתונה בה החתן הוא יהודי תושב לונדון והכלה אסלאמית מפקיסטן.
• ב-1996 החליטה קרן המבנים העולמית (WMF) לכלול את מבנה בית הכנסת "עץ חיים" בין 100 המבנים ברחבי העולם שיש לשמרם
• בחצר בית הכנסת קבורים: הלל אשכנזי (1710); רבי יוסף שלום (1821); אחיו, ברוך שלום (1841); אברהם חביב (1853).
• הרב אשכנזי נקבר במקום, מפני שבאותה עת שרר מתח בין הקהילה היהודית של חניה לנוצרים בעיר והללו סרבו להתיר את הובלת הגופה מאזור בית הכנסת אל בית הקברות היהודי, שהיה מעבר לאזור הנוצרי (בית הקברות נהרס בעת הכיבוש הנאצי).
• בתחילת 2010 הוצת בית הכנסת פעמיים בתוך שבועיים.
• האחראים לכך היו חיילים אמריקאיים ואנגלים מכוחות נאט"ו שנמצאים במפרץ סאודה. הללו לא נענשו מעולם, אלא הוחזרו לארצותיהם.
• ישראל, למרבה הפלא, שתקה לנוכח השריפה הזאת.

• החלק המזרחי של העיר העתיקה טומן בחובו הפתעות נוספות: כנסיות, מסגדים וגם עץ דולב, שעל ענפיו נהגו התורכים לתלות מורדים יוונים.
• בית הקפה נבנה על חורבות בית מדרש ובית ספר לילדים. הוא מצוי בשטח הקהילה היהודית, אך מסרב להכיר בכך.

כרתים במקרא

• ערב המלחמה מנתה הקהילה היהודית 284 איש.
• מאי 1941: כיבוש כרתים

• יוון נכנסת למעגל המלחמה רק בחודש יוני 1940, לאחר שמוסוליני באיטליה כורת ברית עם היטלר. באוקטובר 1940 תקף הצבא האיטלקי את יוון לאורך הגבול עם אלבניה. צבא יוון הצליח באותה עת להדוף את התקפות הצבא האיטלקי שנסוג לתוך אלבניה. יהודים רבים התגייסו באותה עת והשתתפו בקרבות הבלימה. חלקם אף נפלו בקרבות. 
• במרץ 1941 פולשות יחידות בריטיות לתוך יוון, במטרה לסייע ולבלום את התקדמות הצבא הגרמני לתוך יוון. 
• באפריל 1941 פולשים הגרמנים לתוך יוון, דרך בולגריה ויוגוסלביה, הודפים את הצבא הבריטי והיווני, וכובשים את יוון ואף את האי כרתים שהיה בשליטה בריטית. 
• יוון חולקה לשלושה אזורים: גרמני – צפון יוון, ובכלל זה סלוניקי, וכן את מקדוניה, תראקיה המזרחית והאי כרתים. בהם כ-56 אלף יהודים. 
• איטלקי – מרכז יוון, אתונה, פלופונס, החוף המערבי וחלק מהאיים,בהם כ–13 אלף יהודים. 
• בולגרי – תראקיה המערבית, ומזרח מקדוניה, בהם כששת אלפים יהודים. 
• בסמוך לכניסת הגרמנים, החלו הגזירות ורדיפות היהודים בסאלוניקי. נסגרו העיתונים והפרסומים היהודיים, נעצרו אנשי ציבור, נסגרו בתי הספר, והוטלו על הקהילה קנסות כבדים. נכסי הקהילה ובהם כתבי קודש עתיקים, כלי הכסף, ספריות ונכסים הוחרמו על ידי הגרמנים. במשך השנה שלאחר מכן סבלו היהודים ממשבר כלכלי חריף, ורבים מהם נזקקו למזון, ואף מתו מרעב ומגיפות. 
• באפריל 1942 נדרשו יהודי סאלוניקי, בגילאי 18-45, להתייצב בכיכר החירות שבעיר, כדי לגייסם לעבודות כפייה. בכיכר התייצבו כ–6,500 יהודים, ושם עברו התעללות קשה מצד הגרמנים אשר השפילו אותם, שיסו בהם כלבים, ואסרו להגיש להם מים או עזרה רפואית. שעות ארוכות הם ניצבו בשמש, עד שאושר להם להתפזר. יום זה זכה לכינוי "השבת השחורה", בפי יהודי סאלוניקי. באותה עת מונה על ידי הגרמנים סאבי שאלתיאל, לממונה על קהילת סאלוניקי והקהילות הסמוכות. 
• כ–6,000 יהודים, מתוך המתפקדים, נשלחו למחנות עבודה. 
• בדצמבר 1942, החליפו הגרמנים את הנהגת הקהילה בסלוניקי, ומינו את ד"ר צבי קורץ רבה של הקהילה. כל זאת במסגרת ההכנות הגרמניות ליישום "הפתרון הסופי" ביוון. 
• בחודש ינואר 1943, הגיע לסלוניקי, סגנו של אייכמן, רולף גינטר, יחד עם קציני אס.אס בכירים, במטרה להכין את התשתית לגירוש יהודי סאלוניקי. 
• בחודש פברואר 1942, חויבו היהודים לשאת טלאי צהוב, ולאחר מכן החל ריכוזם בגיטאות, ובעיקר בגטו "הברון הירש", הסמוך לתחנת הרכבת. 
• ב–15 במארס 1943 יצא הטרנספורט הראשון מסלוניקי לאושוויץ. במהלך החודשים מארס עד אוגוסט 1943 יצאו מסלוניקי 19 טרנספורטים, כאשר בכל משלוח בין אלף ל-4,500 יהודים. ההערכה היא כי נשלחו בטרנספורטים אלה קרוב ל–50 אלף יהודי סלוניקי, תראקיה, מקדוניה, וצפון יוון. 
• מכלל משלוחים אלה שהגיעו לאושוויץ, נבחרו לעבודות כ–11 אלף נשים וגברים, והיתר נשלחו מיד לתאי הגזים.  
• יהודי סלוניקי הועסקו בעבודות שונות במחנה ומחוצה לו. הם סבלו קשות מהקור העז שלא היו מורגלים אליו. חלקם נשלח לגטו ורשה, על מנת לפנות את הריסות הבתים לאחר דיכוי המרד. 
• קיימת חובה להזכיר את מרד הסלוניקאים במחנה אושוויץ. הגברים הסלוניקאים שנדרשו לעבוד במשרפות, אגרו במשך זמן מה חומרי נפץ, שהצליחו לגנוב במחנה, ופוצצו על עצמם את משרפות 2 ו -3. יש לזכור ולהעלות על נס מעשה גבורה זה. 
• לעומת מצבם של יהודי יוון תחת הכיבוש הגרמני, היה מצבם של היהודים שחיו תחת שלטון איטלקי, טוב יותר, לפחות עד ספטמבר 1943, מועד בו פלשו הגרמנים לשטח שבאחריות איטליה, לאחר כניעת איטליה לבעלות הברית. 
• היהודית נהנו מחסותם של האיטלקים, שסירבו להיכנע לתכתיבים של הגרמנים, ואף אישרו לפליטים רבים שנמלטו מהאזור הגרמני, להגיע לאתונה. בשלב מסוים הגיע מספרם של יהודי אתונה לכ -8 אלף נפש. 
• בחודש ספטמבר 1943 נכנסים הכוחות הגרמניים לאזורים שבשליטת האיטלקים, ובכלל זה לאתונה. למקום נשלח גנרל האס.אס ירגן שטרופ, שפעל עד כה לחיסול המרד בגטו ורשה.  
• בינואר 1944, מונה ועד קהילה חדש, והיהודים נדרשו להתייצב ולהירשם. כשלושת אלפים נפש מיהודי אתונה, בעיקר בעלי האמצעים, הצליחו לברוח ולהסתתר בהרים ובכפרי הסביבה. רק כאלפיים נפש הגיעו להרשמה. 
• כשלושת אלפים יהודי אתונה, ואחרים שנתפסו באזורים הקרובים, רוכזו במחנה חיידרי הסמוך לעיר, ומשם נשלחו בטרנספורטים לאושוויץ. באביב 1944 הוחל בריכוז היהודים גם באיים קורפו, רודוס כרתים ואחרים. 
• במאי 1944 מרוכזים 276 יהודי כרתים, ומועמסים על האונייה "טאנאיס" בדרכם לנמל פיראוס ומשם לאושוויץ. אלא, שמשחתת בריטית, מטביעה באמצעות שני טילי טורפדו את האונייה על כל ה"מטען היהודי" שבה, מאחר וחשבה שמדובר בספינה גרמנית. כל יהודי כרתים טבעו בלב ים. 
• נותרו 8 יהודים בלבד, שעלו לארץ בסוף שנות ה-60.
• ביוני 1944 מועברים כאלפיים יהודי קורפו באוניות למחנה הריכוז חיידרי, ומשם ברכבות לאושוויץ. רק 200 מיהודי קורפו הצליחו להימלט להרים ולהינצל. 
• ביולי 1944 מועמסים 1,750 יהודי רודוס על שלוש אוניות שעושות דרכן לאי הסמוך קוס, שם מועמסים על האוניות עוד 100 יהודי האי. האוניות עושות דרכן לנמל פיראוס, ומשם מועברים היהודים על גבי משאיות למחנה הריכוז חיידרי. מספר ימים מאוחר יותר נשלחים יהודי רודוס וקוס ברכבות לאושוויץ.  
• רק כ -10,000 מיהודי יוון, בהם 1,500 ילדים, שרדו את השואה.  
• באוקטובר 1944, ביטלה ממשלת יוון את חוקי האפליה שגזרו הגרמנים, וניתן שוויון זכויות מלא ליהודים. רודוס שהייתה עד אז תחת שלטון איטלקי, נמסרה ליוון. 
• רוב הניצולים התרכזו באתונה, סלוניקי ולאריסה.  
• עקב מצבם הכלכלי הקשה, המלחמה על החזרת רכושם, טראומת המחנות, ומלחמת האזרחים ביוון, העדיפו מרבית הניצולים להגר מיוון לארה"ב, קנדה, אוסטרליה, דרום אמריקה, ולאחר קום המדינה לארץ ישראל. 
• כיום חיים ביוון כשלושת אלפים יהודים בלבד. במרבית הקהילות, מספר יהודים בודדים המנסים לשמר את הזיכרון והמורשת. מרבית היהודים חיים כיום באתונה, וכ–700 נפש בסלוניקי.  

כרתים במלחמת העולם השניה והקרב על כרתים