- האי החמישי בגודלו מבין איי הים התיכון (אחרי סיציליה, סרדיניה, קפריסין וקורסיקה).
- הגדול והדרומי מבין איי יוון (כינוי חיבה: "מגאלוניסוס", האי הגדול).
- אורך: 252 ק"מ. רוחב: 12-60 ק"מ.
- שטח: 8,300 קמ"ר.
- 85% מהאי הררי ובו הרבה פסגות מכוסות שלג בחורף ובקעות-הרים.
- אוכלוסיה: כ-650,000 אלף איש, מתוך 10.7 מיליון איש ביוון כולה.
- מחולק לארבעה מחוזות משנה: חאניה (האניה), הרקליון (אירקליון), לסיטי ורת'ימנו.
- בשל צורתו ומקומו הוא משמש מעין מחסום טבעי לכניסה הדרומית אל איי הים האיגאי, ומכאן חשיבותו ליוון.
- בעלת מיקום אסטרטגי יוצא דופן בלב הים התיכון (מסחרי, צבאי, מניעת שודדי ים וכו'), ולכן החליפה ידיים פעמים רבות.
- פעמים רבות התקוממו הכרתים נגד שליטיהם הזרים ולחמו בגבורה.
- במקרא נקרא כפתור, ומוזכר כמקום מוצאם של הפלשתים.
- אתר תיירות פופולארי: 15% מהתיירות ביוון.
- הערים (והנמלים), כמו גם בתי המלון, החשובים שוכנים בחוף הצפוני, כיוון הים מול החוף הדרומי סוער בחורף.
- לאורך החופים, סביב-סביב, משתרעות שפלות פוריות, שהאקלים בהן חמים, ובהן גדלים תפוזים, לימונים, שקדים, זיתים ואגוזי-מלך.
- גם הריה של כרתים אינם טרשיים וחשופים כמו הריה של יוון עצמה, וגם בהם מתקיימת חקלאות.
- גם שתושבי כרתים רואים עצמם כיוונים לכל דבר, שונים הם בכמה מובנים מתושבי יוון גופא ומקפידים לשמור על ייחודם.
- למשל, הניב שבפיהם נבדל הבדל ניכר מהיוונית שבפי שאר היוונים, וכן קיימים הבדלים בלבוש, באורח-החיים ואפילו בחזות החיצונית.
 האי נראה כמעין חיה מיתולוגית ארוכת גוף, שראשה העטור שתי קרניים זקופות פונה למערב וזנבה מתפתל במזרחהיסטוריהההיסטוריה של כרתים מחולקת לכמה תקופות: - 1400-1700 ,2000-2500 לפנה"ס: התקופה המינואית שהגיעה אל סופה כאשר הר געש שהתפרץ גרם לצונאמי גדול.
- 1450 לפנה"ס: התקופה המיקנית.
- 1200 לפנה"ס: מגיעים הפלישתים, על פי המסורת המקראית, מהאי כפתור למצרים: "הֲלוֹא אֶת-יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר..." (עמוס ט, 7).
- 69 לפנה"ס: התקופה הרומית.
- 824-961: הערבים משתלטים על כרתים, מחריבים את העיר גורטינה ומייסדים את האמירות של כרתים. הם בונים את חנדק (מבצר) = קנדיה = הרקליון.
- 961-1204: התקופה הביזנטית השנייה.
- 1205-1669: התקופה הונציאנית.
- 1669-1898: התקופה העות'מאנית.
- 1898: כרתים המודרנית.
- 1915: האי צורף רשמית ליוון.
התרבות המינואית- תקופתה - האלף השני והשלישי לפנה"ס (מקבילה, פחות או יותר, לתקופת אברהם אבינו - 1812 לפני הספירה).
- אחריתה - ב-1450 לפנה"ס, כנראה בשל התפרצות וולקנית שגרמה לרעידת אדמה (כ-100 שנה לפני יציאת מצרים).
- התפרצות זו גרמה להיווצרות גלי הדף שהגיעו לגבהים של 90 מטר ולמהירות של 750 ק"מ בשעה! תאורים מחרידים על עוצמתה של ההתפוצצות נרשמו גם במצרים של אותה תקופה.
- יחזקאל: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלוקים הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל-פְּלִשְׁתִּים וְהִכְרַתִּי אֶת-כְּרֵתִים וְהַאֲבַדְתִּי אֶת-שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם" (יחזקאל, כ"ה, ט"ז).
- דברי הנביא צפניה רומזים על כך: "הוֹי, יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם - גּוֹי כְּרֵתִים; דְּבַר-ה' עֲלֵיכֶם, כְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְהַאֲבַדְתִּיךְ, מֵאֵין יוֹשֵׁב. וְהָיְתָה חֶבֶל הַיָּם, נְוֹת כְּרֹת רֹעִים, וְגִדְרוֹת צֹאן"
- הכוונה, באיזור הפלישתים יכרו הרועים בורות – לצאן. המילה "יכרו" היא נגזרת מן האותיות של מקור הפלישתים – כרתים. הנביאים זכריה בפרק ט וכן ירמיה מז מציינים איך ערי הפלישתים עתידות לסבול ולהיענש בעבור חטאיהן.
- סברה אחרת היא שגויי הים הם אשר החריבו את התרבות המינואית.
- תרבותו הקדם יוונית של עם לא-יווני שישב באי.
- נחשבת לערש הציוויליזציה.
- פולחנם הדתי היה קשור בהרים ובפסגות גבוהות.
- העיר המרכזית באי הייתה קנוסוס.
- השם מינוס - על שם מלך כרתים במיתולוגיה היוונית.
- ישנם 22 "מינוס" - והשם הפך להיות תואר לשליט ולא שם של אדם ספציפי.
- בדת של התרבות המינואית רווחה סגידה לדמויות נשיות.
- הסמלים הדתיים של התרבות המינואית היו שור וגרזן. הם שיצרו את מיתוס המינוטאורוס והלבירינת (מבוך).
- הם האמינו באל יחיד - אלת האדמה ששלטה על הטבע ויוצגה כאישה המחזיקה שני נחשים בידיה כסמל לפוריות ולשלטון.
- למינואים הייתה שלושה סוגי כתב: כתב ציורים, כתב לינארי ב' (linear B) שפוענח בשנת 1952, וכתב הציורים לינארי א' (linear A), שלא פוענח עד היום.
התרבות המקנית- הביאו עמם את ראשית השפה היוונית ואת הכתב הלינארי ב'.
- ב-1450 המיקנים מרחיבים שליטתם לכרתים ומדיחים את המינואים.
- המיקנים קברו את האצולה שלהם בקברים דמויי כוורת (Tholoi).
- אחוזות קבר אלה היו חדרי ענק עגלגלים עם תקרות גבוהות וכניסות ישרות מרוצפות באבן.
- בתדירות גבוהה אנשים נקברו עם פגיונות, או ציוד צבאי מסוג כזה או אחר.
- האצולה הגבוהה נקברה לעתים קרובות מעוטרים בכתרים, מסכות זהב, שריון מתכתי ואף כלי נשק עם אבני חן כמו כן הם נקברו בצורת ישיבה ואף חלק מהם עברו תהליך של חניטה.
התקופה הקלאסית, הלניסטית, רומית, ביזנטית וערבית- 67 לפנה"ס: התקופה הלניסטית הרומית: השלטון הרומי, משתלט על כרתים, בעיקר במטרה לבער מהאי את שודדי-הים, שסיכנו את השיט באגן המזרחי של הים התיכון.
- ליד אגיו-דקה, מתגלה ישוב יהודי בשם EVRAIOI, נקודת ההתיישבות היהודית הראשונה.
- 395-824: הביזנטים בכרתים: עם חלוקת רומי למזרח ומערב, עוברת כרתים לחלק המזרחי, היא ביזנטיון.
- במאה ה-3 הכיוון הדתי של האי מתגבש לכיוון הנצרות המזרחית-קתולית. העיר הגדולה והעשירה, עיר המסחר, הייתה לאפפה ארגירופוליס.
- 408-450: תיאודוסיוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית, מתמנה בגיל 7 לתפקיד הקיסר, שולט בכרתים ובעצת אחותו פּוּלְכֶרִיָה מדכא היהודים.
- 824-961: הערבים משתלטים על כרתים, מחריבים את העיר גורטינה ומייסדים את האמירות של כרתים. הם בונים את חנדק (מבצר) = קנדיה = הרקליון.
- 961-1204: חזרת השלטון הביזנטי.
- 961: מסע הגנרל פוקאס ניקפורוס (לימים קיסר האימפריה הביזנטית), מצור וכיבוש חנדאק. המרת המוסלמים בכרתים לנצרות.
- אירופה בתקופה זו מאופיינת בקיומם של רפובליקות קטנות. אחת מהן היא הרפובליקה של ונציה. היא שלטה על חלקים מאיטליה ובאיים בים האגאי (ים שולי בין טורקיה ליוון).
- לאחר נפילת האימפריה הביזנטית, השתלטה רפובליקת ונציה על טריטוריות.
- ב-12 באפריל 1204 הצלבנים כבשו את קונסטנטינופול (קושטא, איסטנבול) והעיר שימשה בירה לאימפריה הלטינית (1204–1261)
- לפי ההסדר בין הצלבנים, האימפריה הביזנטית חולקה כך ששלוש שמיניות (כולל כרתים ומספר איים נוספים) ממנה יהיו בשליטת הרפובליקה של ונציה.
- 1204-1669: כרתים בשליטת הרפובליקה של ונציה. התקופה הונציאנית היתה תור-הזהב ליהודים שהיגרו לכרתים בהמוניהם.
- 1210 לאחר המלחמה נגד הרפובליקה של ג'נובה הוונציאנים מתבססים באי, חנדאק/קנדיה הופך למקום מושבם של המושל הונציאני ושל הארכיבישופ.
- 1212-1364 מרידות כושלות של אצילים יוונים נגד ונציה. גם הקולוניה הונציאנית בכרתים מנסה להפוך לעצמאית מונציה.
- 1228-1300 נכתבו התקנות הראשונות של איגוד הקהילות בכרתים: סיטיה, קנדיאה, רתימו, קסטרו מילופוטמו. קסטרו בוניפצו, כניה, קסטרו קיליה, קסטרו נובו, קסאל פאנדאה, קסאל אפוסטולי. קסטרו בלוודר, קסאל פאלה, קסאל פיסידיה.
- 1348-1347 המגיפה השחורה באירופה; מסתבר כי רוב הרופאים בכרתים היו יהודים. במאה ה-14 נודעו הפייטנים: ר' מתתיה בן יוסף הפרנס, שמריה בן אלקנה הפרנס, ובנו ר' שמריה בן אליהו בן יעקב האיקריטי.
- 1452 בעקבות כיבוש קונסטנטינופול ע"י הטורקים, רבים ממשכילי יוון מדרימים לאי שהפך למרכז תרבות.
- 1481 הנוסע משולם מוולטרה מציין כי מצא בקנדיאה 600 משפחות יהודיות. באותה השנה שבה נחנך בית הכנסת "עץ-חיים" בח'אניה.
- 1645-1669 מלחמת כרתים. כוחות טורקיים נלחמים נגד הונציאנים ונגד אנשי כרתים.
האימפריה העות'מאנית- 22.8.1645 בפקודת השולטן איברהים הראשון, 300 אוניות טורקיות מפליגות לכרתים, כובשים אותה, ופותחים מסע מלחמה בן 25 שנה.
- 1821-1832 מלחמת העצמאות של יוון, בסופה ניתקה יוון מן האימפריה העות'מנית והפכה למדינה.
- במקביל, נצחונות חשובים למורדים בכרתים. עם פרוץ המלחמה, המירו תושבים רבים את דתם בחזרה לנצרות, ומרדו בשלטונות העות'מאנים.
- 1824 עם זאת, בעוד שיוון הצליחה להשיג עצמאותה, המרד בכרתים דוכא ע"י הצבא המצרי שעזר טורקים.
- כרתים נכבשה מחדש בידי הטורקים, שמסרוה לבעלי-בריתם, המצרים. מוחמד עלי, שליט מצרים, הופך לשליט האי.
- 1830 המעצמות החליטו שכרתים לא תיכלל בממלכה החדשה של יוון.
- 1841 הסולטאן שהעביר את האי לידי מוחמד עלי ממצרים, מחזיר לידיו את השלטון.
- 1866-1869 מהפכת כרתים הגדולה נגד העות'מאנים.
- 1866 המורדים כותרו במנזר ארקדי ופוצצו את עצמם במחסן התחמושת.
- 1878 אנשי כרתים מתקוממים שוב במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית.
- 1897-1898 המאבק לעצמאות כרתים, ובשיאו המלחמה היוונית-עות'מאנית. באנרכיה שנוצרה הורע מאוד מצב היהודים.
- 1897 מסע כושל של היוונים לשחרור כרתים. כרתים נכבשת ע"י: בריטניה, צרפת, רוסיה, איטליה.
- לבסוף, זכתה כרתים לעצמאות מלאה כמעט, הודות להתערבותן של המעצמות הגדולות.
- הטורקים מבטיחים ויתורים/זיכיונות לאנשי כרתים שזכו בהתערבות המעצמות הגדולות לעצמאות.
- 1898 "מדינת כרתים" היא רק אוטונומיה ולא מדינה. המלך גאורגיוס הראשון מכריז לחמה על האימפריה העות'מאנית, כדי לעזור לתושבי האי כרתים בהתקוממותם נגד הטורקים.
- רבים מתושבי האי המוסלמים נטבחו, עד שהמעצמות התערבו וכוננו ממשל עצמי בכרתים בראשות הנסיך גאורגיוס, בנו של המלך (לימים המלך גאורגיוס השני).
- 1905 התקוממות בראשות וניזלוס נגד הנסיך העוזב את האי.
- 1910 הוקמה ממשלה בראשות אלפתריוס וניזלוס, יליד האי, שכיהן כראש ממשלת יוון ונודע כלוחם אגדי.
- 1912 חלומם של תושבי כרתים להתאחד עם יוון מתגשם, הודות לוניזלוס.
- 1913 איחוד כרתים עם יוון מוכר על ידי הטורקים והופך לרשמי.
- 6.4.1941 הגרמנים והאיטלקים כובשים את יוון למרות סיוע בריטי. ראש הממשלה היווני מתאבד, והמלך עם הממשלה נמלטים לכרתים.
- מאי 1941, הגרמנים כובשים את כרתים לאחר קרב בן 10 ימים, הבריטים נמלטים בעזרת צוללת.
- אנשי כרתים נודעים ככאלה שעוררו התנגדות חריפה לנאצים באי.
- אחרי מלחמת העולם השניה נשארו בכרתים 7 יהודים שגם הם היגרו מהאי וב-1951 נמצאו בה 2 יהודים בלבד.
כרתים כיום- בשנות ה50 החל פיתוח מואץ באי, תשתיות ,כבישים, בתי מלון, אוניברסיטה נפתחה ברתימנו ורבים מהכפריים עברו לערים.
- כיום עיקר הפרנסה והתעסוקה של האי הוא מענף התיירות והחקלאות.
סיפורי מיתולוגיהכיצד הגיע מינוס לכרתים?ומאין הגיע לכאן מינוס? זה ממש פשוט: לאל הקדום קרונוס, בעלה של האלה רעה, היה מנהג מגונה. הוא אהב לזלול את התינוקות שנולדו לאשתו. רעה החליטה להגן על תינוקה החדש מפני אביו וילדה את זאוס במסתרי מערת דיקטאו, השוכנת עמוק באדמה בין שתי הפסגות של הר אידה. רעה לא התמסרה לגידול תינוקה ומי שדאגו לו היו העז אמלטיאה שהיניקה והדבורה מליסה שהאכילה, בזכותן נשאר בחיים והיה לאבי האלים וגם, לאחר שאנס את הנימפה אירופה, לאביו של המלך החכם ורב העוצמה מינוס, אבי השושלת המינואית. זאוס דווקא טיפח את הקשר המשפחתי הזה ואחת לתשע שנים, לפי הומרוס, נהג לקיים התייעצויות עם מינוס בנו. שליטי ממלכת מינוס הקימו את הערים קנוסוס, זקארוס, פייסטוס ומאליה ובהן ארמונות פאר ומקדשים ופיתחו גם שפה כתובה שעד היום מתקשים לפענחה. כיצד תוכנן הארמון בקנוסוס?הארמון בקנוסוס תוכנן, לפי המסורת, לבקשת המלך מינוס על ידי דדלוס החכם כדי לשכן בו את המינוטאורוס אוכל האדם, שגופו גוף אדם וראשו ראש שור. מינוס נהג להשליך את אויביו מאכל לפי המינוטאורוס ששכן במבוך אימתני במרתפי הארמון ופעם בתשע שנים אף אילץ את העיר אתונה שנכבשה על ידו, להעלות לו לקורבן שבע עלמות ושבעה נערים. זאת, עד הופעתו של תזיאוס הגיבור, שנחלץ להילחם במינוטאור האכזר, הרג אותו ובעזרת פקעת צמר שאריאדנה היפה, בת המלך מינוס שהתאהבה בו השיגה מדדלוס החכם ונתנה לו, הצליח להיחלץ מהמבוך ולהימלט עם העלמה המאוהבת. אריאדנה נענשה על עזרתה - אהובה נטש אותה לטובת אחרת ואילו דדלוס החכם שנענש אף הוא ונכלא בארמון במצוות מינוס, הצליח לבנות כנפיים עשויות מנוצות ציפורים ושעווה ולהימלט בעזרתן מהארמון יחד עם בנו איקרוס. איקרוס האומלל - טס קרוב מדי אל השמש, השעווה נמסה והוא נפל הימה, דדלוס אביו לעומת זאת, הצליח לנחות בשלום באחד מחופי איטליה. שמה של הרקליוןהעיר ארקליון נבנתה במקום בו היה פעם נמלה של קנוסוס, והיא נקראת על שמו של הרקלס, עוד אחד מבניו של זאוס וגיבור עתיר הרפתקאות בעצמו. הרקלס הגיע לכרתים לאחר שבהתקף שיגעון הרג את ילדיו והוטל עליו כעונש לבצע שתיים עשרה משימות בלתי אפשריות, בהן אילוף פר פרא שהשתולל באי במצוות פוסידון, אל הים והסערות.
כיצד לכלוא את המינוטראוס? עם הלבירינת!הלבירינת היה מבוך נרחב שנבנה עבור המלך מינוס באי כרתים ותוכנן על ידי הממציא דדלוס, כדי לכלוא את המינוטאורוס, יצור שחלקו אדם וחלקו שור, אשר בסופו של דבר נהרג בידי תסאוס. ללבירינת היו מביאים אחת לתשע שנים שבעה עלמים ושבע עלמות בני אתונה כמס למלך האי כרתים. איש לא הצליח להימלט מן המבוך, כי רבים ומפותלים היו השבילים בתוכו. גורלם של בני אתונה הצעירים היה לתעות ללא תקווה בשבילים אלה עד שנתקלו במינוטאור, שהיה טורפם. אחרי סכסוך עם המלך, הוכנס דדלוס (ממציא הלבירינת) יחד עם בנו איקרוס לתוך הלבירינת. כיוון שדדלוס תיכננו, הוא ידע כיצד לצאת, ועלה, יחד עם בנו על גג הלבירינת. שם הוא מצא המוני נוצות של ציפורים, והכין כנפיים לעצמו ולאיקרוס. לבסוף, כאשר הכנפיים היו מוכנות, הם עפו מהלבירינת. כיוון שאיקרוס אהב את אור השמש, וניסה לעוף גבוה ככל האפשר, הדבק שחיבר את הנוצות נמס מהחום, והוא נפל. אריאדנה והיציאה מהלבירינתבאגדה על תסאוס מסופר שאריאדנה, בתו של מינוס, מלך כרתים, התאהבה בתסאוס והציעה לו תחבולה איך למצוא את הדרך החוצה מהלבירינת ובתמורה ביקשה שתסאוס יקח אותה איתו לאתונה. תסאוס הסכים לעסקה ואריאדנה נתנה לו פקעת חוטים, כדי שיקשור את הקצה לדלת המבוך ישחרר חוט מתוך הפקעת במהלך כניסתו לתוך המבוך. לאחר הריגת המינוטאורוס גלגל תסאוס את החוט בחזרה וכך מצא את דרכו אל פתח המבוך. תסאוס הפליג מכרתים יחד עם אריאדנה והנערים ששוחררו. הם עצרו באי נקסוס ומשם יצא תסאוס עם הנערים, כשהוא משאיר באי את אריאדנה. אריאדנה הייתה מיואשת כשגילתה שתסאוס עזב בלעדיה ורצתה למות, אך דיוניסוס (במיתולוגיה הרומית שמו בקכוס) הגיע ונשא אותה לאישה. לזוג נולדו שני ילדים, אואנופיון, שהיה למלך כיוס ואחותו, מרופה. על פי חלק מן האגדות אריאדנה נהרגה על ידי פרסאוס, אך לפי אגדות אחרות אריאדנה תלתה את עצמה. שיטתה של אריאדנה הפכה לביטוי בשם חוט אריאדנה שמשמעותו היא שלכל בעיה, גם אם היא נראית קשה יש פתרון פשוט. מינוס הראשון (הטוב) ומינוס השני (הרע)על מנת ליישב את המחלוקת בין שני הצדדים השונים של הדמות, וגם על מנת להסביר איך ייתכן שמלך על פני מספר רב כל כך של דורות, נטען שהיו בעצם שני מלכים בשם מינוס ולא אחד. לפי טענה זו המלך מינוס הראשון היה בנם של זאוס ואירופה ואחיהם של רדמנתיס וסרפדון. זה היה מינוס 'הטוב', והוא נתפס ככזה גם על ידי האלים האולימפיים שלאחר מותו מינו אותו כשופט המתים בשאול, יחד עם אחיו רדמנתיס ואחיו החורג איאקוס. אשתו של מינוס הראשון הייתה איתון (בתו של ליקטיוס) או כרית (נימפה, או לחלופין בתו של אביו החורג אסטריון), היה לו בן אחד בשם ליקסטוס, שהיה יורשו כמלך כרתים. לליקסטוס היה בן שנקרא גם הוא מינוס, על שם סבו, הוא נולד לליקסטוס ולאשתו אידה, בתו של קוריבס. מינוס השני - מינוס 'הרע', הוא בנו של ליקסטוס, והיה הרבה יותר ססגוני מאביו ומסבו. זהו אותו המינוס שמיוחסות לו המיתולוגיות של תזאוס, פסיפאה, המינוטאור, דיידלוס, גלאוקוס וניסוס. שלא כמו מינוס הראשון, למינוס השני היו מספר ילדים, ביניהם אנדרוגאוס, קטראוס, דיאוקליון, אריאדנה, פדרה וגלאוקוס, כולם נולדו לו ולאשתו פסיפאה. הוא היה גם סבו של אידומנאוס, שהוביל את אנשי כרתים למלחמת טרויה.
|
